עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חלואני ואח'

החלטה

1.ביום 8.2.01 ניתן נגד המבקש 1 פסק דין על פי צד אחד לפיו חויב לפנות נכס מקרקעין המצוי בעכו העתיקה (להלן: הנכס) ולשלם דמי-שימוש ראויים בגין התקופה בה החזיק ומחזיק בנכס.

2.ביום 12.7.11 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין שניתן על פי צד אחד, להארכת מועד להגשת כתב הגנה ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 02-09234-01-3. הבקשה הובאה לדיון לפני כבוד השופט וגנר, סגן נשיא, אשר דחה את הבקשה לעיכוב ההליכים. המשך הדיון הועבר לדיון לפניי.

מעמד המבקש 2 אינו נהיר כלל ועיקר, שכן הלה לא נתבע בתובענה שהגישה המשיבה ואף אינו מעלה טענה המבהירה את סיבת צירופו כצד להליך.

3.על-פי הנטען בבקשה ביום 12.6.11 או בסמוך לכך, עת הגישה המשיבה תובענה למתן צו עשה קבוע וצו מניעה קבוע, נודע למבקש על קיומו של פסק דין נגדו. כמו-כן מעולם לא קיבל את כתב התביעה וממילא לא ידע על קיום ההליך נגדו.

לגוף העניין טען המבקש כי לא פלש לנכס, אלא מחזיק בו כדין מזה שנים רבות מכוח חוזה שכירות מוגנת שנחתם בינו לבין הווקף כנסיית המשיח היעקובית (להלן: ווקף המשיח). לבקשה צורף חוזה שכירות מוגנת הנושא תאריך 1.11.85 אשר נכרת בין "וקף כנסית המשיח היעקובית בעכו המיוצגת ע"י מר. גיריס גועמה" לבין "אכרם חלואני ואחים שלו מעכו עתיקה".

4.בתגובה שהגישה התנגדה המשיבה לבקשה. המבקשים מצדם בחרו שלא להגיש תגובה לתגובה כפי שמאפשר זאת הדין.

5.דין הבקשה לביטול פסק דין להדחות מטעמים דיונים ומהותיים כאחד.

6.ראשית, הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור. אף כי לגרסתו רק בחודש יוני 2011 נודע למבקש על קיומו של פסק הדין נגדו, הרי שמתגובת המשיבה עולה כי ביום 30.9.01 הומצא לו פסק הדין, לכאורה כדין, על ידי מסירתו לידי רעייתו בכתובת מגוריו של המבקש ברחוב 13/206 בעכו העתיקה.

הבקשה לביטול הוגשה אפוא כעשור לאחר המצאת פסק הדין לידי המבקש, מבלי שניתן הסבר לאיחור הניכר בהגשתה ומבלי ששולמה אגרה מתאימה.

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

7.שנית, גרסת המבקש לפיה לא קיבל את כתב התביעה ולא ידע על קיומו של ההליך נגדו, אשר הצדיקה ביטול פסק דין מתוך חובת הצדק (והמבקש עצמו עתר לבטלו בתוקף שיקול דעת בית-משפט) נסתרת מיניה וביה על ידי פרוטוקול בית המשפט מיום 2.1.96.

ביום 2.1.96 התקיימה ישיבת קדם משפט אליה התייצב המבקש ובה טען כי מחזיק בנכס "משנת 70" (בבקשה דנן טוען כי בהתאם לחוזה שכירות מוגנת שחתם עם ווקף המשיח מחזיק בנכס משנת 1985) וכי אמור להסתייע בעורך-דין שלא להתייצב לדיון בשל חג ראש השנה הנוצרי שחל בסמוך לו. הנה-כי-כן המבקש ידע על הגשת כתב התביעה נגדו, ידע על קיומו של ההליך ואף התייצב לאחד הדיונים בו.

מעבר לכך, בפסק הדין שניתן נגדו על פי צד אחד צוין כי הנתבע (קרי המבקש) זומן כדין ולא הגיש כתב הגנה. אישור המסירה המצורף לתגובת המשיבה מאשש אמירה זו שכן עולה ממנו כי ביום 25.6.95 נמסר למבקש אישית כתב התביעה בצירוף הזמנה לדין.

גרסת המבקש לפיה כתב בי-דין לא הומצא לו כלל נסתרה אפוא בלא שנתן הסבר כלל – לא כל שכן מניח את הדעת – לסיבת אי-הגשת כתב הגנה במועד. גם מטעם זה דין הבקשה להדחות.

8.שלישית, דין הבקשה להדחות מטעמים שבדין המהותי. גרסת המבקש לפיה שכר את הנכס מהווקף המשיח, גם אם נכונה היא, אינה יכולה לסייע לו. זכותו של המבקש להחזיק בנכס כדייר מוגן שאובה מזכות הבעלות הנטענת של הווקף המשיח. לא זו בלבד שהנכס רשום על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים (ראה נספח א' לתגובת המשיבה), שהמשיבה מופקדת על ניהול נכסיו, אלא שווקף המשיח הודה כי אין לו זכויות בנכס, הסכים לסלק-ידו ממנו ולשלם דמי-שימוש ראויים בעבור התקופה בה החזיק בו (אם כי סוכם שאם יפנה הנכס במועד המוסכם יהיה פטור מתשלום זה). ביום 14.1.01 קִבלה הסכמה זו תוקף של פסק-דין. לפיכך ככל שיש למבקש תביעות או השגות הרי שעליו להפנותן למי שהשכיר לו נכס לא לו, ולא למשיבה.

9.הבקשה לביטול פסק הדין נדחית אפוא בזאת.

מאחר שלא התקיים דיון במעמד הצדדים והמשיב חויב בהוצאות משפט במסגרת פסק הדין שניתן נגדו, איני עושה צו נוסף להוצאות.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: